Psa'him
Daf 30b
משנה: תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. עֶרֶב פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פְּסָחֵים לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו׃
Traduction
Le sacrifice quotidien du soir doit être égorgé (d’ordinaire) à la 8e heure et demie du jour (à 2 h. 1/2 de l’après-midi), et l’on achève cette offrande (au bout d’une heure) à la 9e heure et demie (à 3 h. 1/2). Mais à la veille de Pâques, on l’égorgera plus tôt, dès la 7e heure et demie, et l’on achèvera cette offrande à la 8e heure et demie en raison du sacrifice pascal qui reste à préparer, aussi bien si c’est un jour de semaine qu’un samedi. Si cette veille de Pâques est un vendredi, il faut égorger le sacrifice quotidien encore une heure plut tôt, dès la 6e h. 1/2 et l’achever à la 7e h. 1/2, puis se livrer au sacrifice pascal (qui doit être fait après), et enfin rôtir avant la nuit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' תמיד נשחט בח' ומחצה. תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בח' ומחצה. ובבבלי מסיק דהאי לאו זמנו מדאורייתא הוא דא''כ היכי מקדמינן ליה בע''פ אלא זמן שחיטת התמיד מדאורייתא מכי ינטו צללי ערב והוא כמו חצי שעה אחר חצות היום שמתחיל הצל להאריך ונראה לכל שהאריך ובכל ימות השנה מאחרין שחיטתו ב' שעות אחר זמנו מפני הנדרים ונדבות שמביאין ואי אפשר להקריבם אחר תמיד של בין הערבים משום דכתיב גבי עולת התמיד של שחר והקטיר עליה חלבי השלמים ודרשינן עליה השלם כל הקרבנות כולן שצריך שישלים כל הקרבנות אחר תמיד של שחר ולא אחר תמיד של בין הערבי' ואפי' לשבת שאין נדרים ונדבות קריבין בו אפ''ה מאחרין זמן שחיטת התמיד של בין הערבים משום סרך נדרים ונדבות דחול שלא יבואו לטעות בחול. ובע''פ שהפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים כדדרשינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד מקדמינן ליה להתמיד שעה אחת ונשחט בשבע ומחצה ולעולם שיעור שהות הקרבתו אחר שחיטתו הוא שעה אחת:
בין בחול. בין שחל ע''פ בחול בין שחל בשבת:
חל ע''פ להיות בערב שבת. דאיכא נמי צלייתו דלא דחי שבת וצריך לצלותו מבעוד יום מקדמינן להתמיד עוד שעה אחת ומוקמינן ליה אדיניה ונשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה:
והפסח אחריו. אכולהו חלוקי דע''פ קאי כלומר לעולם אין הפסח קרב אלא אחריו של תמיד של בין הערבים:
וְנוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק. לֹא הָיוּ נוֹתָנִין 30b אֶלָּא מִן הַלֶּפֶת וּמִן הַקֶּפַלוֹטוֹת שֶׁלְּקִיטָתָן כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף לָאַכְּרוּב. מַעֲשֶׂה בְּבֶן מֵבִיא יַיִן שֶׁנָּתַן בְּנוֹ פֵיאָה לְיָרָק לָעֲנִיִּים. וּבָא אָבִיו וּמְצָאָן עוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַגִּינָּה. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוּ מַה שֶׁבְּיֶדְכֶם. וְהִנִּיחוּ מַה שֶׁבְּיָדָן. וְנָתַן לָהֶם בְּכִפִלֵיהֶן מְעוּשָּׂרִין. לֹא שֶׁהָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה. אֶלָּא שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. חַד זְמַן צָֽרְכוֹן רַבָּנִן נִידְבָא. שָֽׁלְחוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה וּלְחַד מִן רַבָּנִין עִמֵּיהּ. אֲתוֹן בָעֵיי מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ וְשָֽׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּטַלְייָא. אֲמַר לֵיהּ. מַה נִיזְבּוֹן לָךְ יוֹמָא דֵּין. אֲמַר לֵיהּ. טְרוֹכְסִימוֹן. לָא מִן יוֹמָא דֵין אֶלָּא מִן דְּאֶתְמוֹל. דְּהוּא כְמִישׁ וּזְלִיל. שָֽׁבְקוּן לֵיהּ וְאָֽזְלוֹן לוֹן. מִן דִּזְכוֹן כָּל עַמָּא אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. לָמָּה לֹא אֲתִיתוֹן גַּבַּיי קְדַמַיי כְמַה דַהֲוִיתוֹן נְהִיגִין. אָֽמְרִין. כְּבָר אֲתִינָן וּשְׁמָעִינָן קָלֵיהּ דְּטַלְייָא אֲמַר לָךְ. מַה נִיזְבּוֹן לָךְ יוֹמָא דְּין. וְאָֽמְרִת לֵיהּ. טְרוֹכְסִימוֹן. לָא מִן דְּיוֹמָא דֵין אֶלָּא מִן דְּאֶיתְמוֹל. דְּהוּא כְמִישׁ וּזְלִיל. אֲמַר. מַה דְבֵינִי לְבֵין טַלְייָא יְדַעְתּוֹן. יְדַעְתּוֹן מַה בֵינִי לְבֵין בָּרְיִי. אַף עַל פִּי כֵן אַזְלוּן וְאָֽמְרוּן לָהּ וְהִיא יְהָבָה לְכוֹן חַד מוֹדֵיִי דְדֵינָרִין. אַזְלוֹן וְאָֽמְרוֹן לָהּ. אָֽמְרָה לוֹן. מַה אֲמַר לְכוֹן. גְּדִיל אוֹ מְחִיק. אָֽמְרוּ לָהּ. סְתָם אֲמַר לוֹן. אָֽמְרָה לוֹן. אֲנָא יְהָבָה לְכוֹן גְּדִיל. וְאִין אֲמַר. גְּדִיל. הָא כְמִילּוּי. וְאִין לָא. אֲנָא מְחַשְׁבְּנָא גוֹדְלָנָה מִן פֵּרְנִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בַּעֲלָהּ כָּךְ. כָּפַל לָהּ אֶת כְּתוּבָּתָהּ.
Traduction
Les gens de Jéricho, dit la Mishna, prélevaient la part pour les pauvres même sur les légumes verts''; c’est-à-dire sur les feuilles des légumineux et des porreaux à tête (capitatus), dont la cueillette se faisait toute d’un coup (de façon que ce prélèvement était important). R. Yossé dit qu’il en était de même pour certain chou-rave. Il arriva un jour que le fils de Mébiiayin (porteur de vin), donna aux pauvres la part angulaire sur les légumes verts; le père survenant les trouva à la porte du potager chargés de ces dons. Remettez ce que vous avez en mains, leur dit-il; ce qu’ils firent, et il leur donna par contre le double de ce qu’ils avaient eu, à l’état profane bien rédimé, montrant bien que ce n’était pas un acte d’avarice de sa part, mais qu’il se conformait à l’avis des sages (qui éliminent ce dont sur la verdure). Un jour (156)Midrash rabba sur Esther n° 2., les rabbins ayant besoin de dons en faveur d’étudiants, ils prièrent R. aqiba accompagné d’un autre savant d’aller faire une quête. Au moment d’entrer chez ce même individu, ils entendirent la voix des enfants qui demandaient ce qu’ils devaient acheter pour le repas du jour. Des endives, répondit le père, et non pas des produits frais du même jour, mais de ceux de la veille, qui, étant un peu fanés, sont encore meilleur marché. En remarquant cette parcimonie, ils quittèrent la maison, et n’y revinrent qu’après avoir recueilli des dons partout ailleurs. Pourquoi, leur demande alors le père, n’avez-vous pas commencé par venir chez moi, selon votre habitude en tel cas? -C’est que, répondirent-ils, nous avons entendu ta conversation avec tes enfants. Qu’importe, répliqua-t-il, vous savez maintenant ce que j’ai dit à mes enfants; mais vous ignorez ce qui se passe entre moi et le Créateur, en fait de charité. -Allez donc auprès de ma femme et dites-lui de vous remettre une mesure pleine de dinars. Ils se rendirent chez elle. -Mon mari vous a-t-il parlé d’une mesure chargée ou tassée, leur demanda-t-elle, ou d’une mesure rase? -Il n’a rien spécifié, répondirent-ils. -Je vais donner la plus grande mesure, répliqua-t-elle; et si c’était bien là son intention, je ne fais qu’exécuter son ordre; au cas contraire, je prélèverai cet excédant sur mon propre patrimoine. Lorsque son mari sut quel bon cœur elle avait, il lui doubla son douaire.
Pnei Moshe non traduit
לא היו נותנין וכו'. לתרץ היאך עשו אנשי יריחו ליתן פאה לירק והלא אין לקיטת הירק כאחת ופטור הוא וקאמר שלא היו נותנין אלא מן הלפת וכו' שדרכן ללקטן כאחת:
אף לא כרוב. מין כרוב אחד שנלקט גם כן כאחת:
בן מביא יין. כך היה שמו. ובתוספתא סוף פ''ג גריס בבנו של נבו:
אלא שהיה חושש לדברי חכמים. שאין נותנין פאה לירק:
חד זמן. היו רבנן צריכין לאיזו נדבה בשביל לומדי תורה ושלחו לר''ע ולאחד מרבנן עמו לגבות הנדבה ובאו אצל הבית של מביא יין הזה ורצו לכנוס לתוכו. שמעו קול התינוקות שאמרו לו מה יש לנו ליקח מן השוק לאכול היום ואמר להן טרוכסמין. מין ירק שהוא בזול ולא ממה שהובא זה היום אלא מן של אתמול שהוא כבר נכמש והוא יותר בזול. וכששמעו החכמים כך אמרו מה לנו ליכנס בבית הזה אם הוא קמצן כל כך והניחו אותו והלכו להן ולאחר שזכו בצדקה כ''ע וגבו מן הכל באו אצלו ושאל להם מפני מה שניתם המנהג שהייתם נוהגים לבוא בראשונה אצלי בשביל איזו נדבה ומה יום מיומים ואמרו לו בשביל ששמעו קלי' דטליא וכו'. והשיב להן מה שביני לבין התינוקות בני ביתי אתם יודעים אבל לא מה שביני לבין בוראי וכי אתם יודעים מה בלבי לדבר מצוה. ואף על פי כן תלכו לאשתי והיא תתן לכם מדה אחת של דינרין לנדבה זו והלכו ואמרו לה בשמו ושאלה היא ואיזה מדה אמר לכם אי מדה גדושה וגדולה או מחוקה והשיבו סתם אמר לנו והיא בצדקתה אמרה אני אתן לכם מדה גדולה וגדושה ואם יאמר בעלי שכך היתה כוונתי הרי זה כדבריו ואם לאו אנא מנכה הגדוש מן חשבון כתובתי. כששמע בעלה צדקתה אף הוא כפל לה את כתובתה:
הדרן עלך מקום שנהגו
Psa'him
Daf 31a
הלכה: תָּמִיד נִשְׁחָט כול'. כָּתוּב וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה֭ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ וגו'. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִקְרְבוּ שְׁנֵיהֶן בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵיהֶן בֵּין הָעַרְבָּיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר. אֶת הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְקָרֵב שֶׁלְשַׁחַר עִם הֵנֵץ הַחַמָּה. וְשֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר. בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. נֶאֱמַר כָּאן בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ מַה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מַה חֲמִית מֵימַר בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. [אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר.] א֥וֹי לָ֨נוּ֙ כִּי פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י 31a יִנָּט֖וּ צִלְלֵי עָֽרֶב׃ מַה עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. אַף עֶרֶב שֶׁנֶּאֱמַר כַּאן מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. וִיהֵא כָשֵׁר מִשֵּׁשׁ שְׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם. כֵּיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם. וְתֵן לוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו. וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Traduction
Il est écrit à ce sujet (Ex 29, 38): voici ce que tu offriras sur l’autel, deux brebis, etc. On aurait pu croire (157)Sifri sur Nb N° 142. que l’on peut les offrir toutes 2 le matin, ou toutes 2 le soir; c’est pourquoi il est dit aussitôt après (ib. 39): tu offriras une brebis le matin et la seconde l’après-midi; et ce n’est pas à dire que la première doit être offerte juste avec le premier rayon de soleil et seconde au coucher (ou un instant avant le crépuscule), car l’expression ''entre les 2 soirs'', employée ici (au sujet du sacrifice quotidien) et plus loin (pour la Pâques) comprend chaque fois un espace de temps de 6 heures, à partir de midi. -Qu’est-ce qui indique (158)Mekhilta sur la section Bô, n° 5. que cet espace de temps est ainsi déterminés par ladite expression? -C’est qu’il y a un indice à ce sujet, sans être une preuve formelle, dans ces mots (Jr 6, 4): Malheur à nous, car le jour décline, les ombres du soir s’allongent. Or, cette extension de l’ombre a lieu à partir de la 6e heure du jour (plus on s’éloigne de l’heure de midi). -Mais alors on devrait pouvoir commencer le sacrifice quotidien dès que midi est passé? -C’est que, répond R. Josué b. Levi, voici comment il faut entendre le terme entre les 2 soirs: on divisera cet espace de temps (de 6 heures) en 2 parts ayant 2 heures et demie chacune, de plus une heure au milieu, nécessaire pour la présentation de ce sacrifice (depuis l’égorgement jusqu’à la fin de la cérémonie), soit de le commencer à la 8e heure _ et de l’achever à la 9e heure 1/2
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד הייתי אומר יקרבו שניהן בשחרית וכו'. כלומר אם ירצה יקריב שניהן בשחרית או שניהן בין הערבים והא דכתיב בתריה את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' יכול הייתי אומר דלאו בדוקא הוא אלא ירצה לקיים ב' המקראות או שניהן בזמן אחד או אחד בבקר ואחד בין הערבים:
ת''ל את הכבש האחד תעשה בבקר. כלומר מדהדר כתוב תעשה במקרא השני ולא הוי ליה למיכתב אלא את הכבש האחד בבקר ואת הכבש השני בין הערבים אלא דשנה עליהן הכתוב לומר דכך תעשה את האחד בבקר וכו':
הייתי אומר וכו'. ועדיין יכול אני לומר ולטעות בזמן שחיטת השני דשל שחר הוא קרב עם הנץ החמה דכתיב בבקר וא''כ של בין הערבים הוא זמן שחיטת החמה וזהו עם דמדומי חמה שמתחלת לשקוע וקרוב לערב ממש:
נאמר כאן וכו' ונאמר להלן. גבי פסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים מה בין הערבים וכו' ולקמן פריך א''כ יקרב מו' שעות ולמעלן:
מה חמית מימר בין הערבים וכו'. כלומר ובפסח גופי' מנא לך דבין הערבים דכתיב ביה היינו מו' שעות ולמעלה:
אע''פ שאין ראיה לדבר. ממש זכר לדבר איכא:
דכתיב אוי לנו וכו' כי ינטו צללי ערב. והיינו משנטו הצללים וא''כ ילמד פסח דכתי' נמי גביה בערב שם תזבח את הפסח בערב מערב דהתם ומפרשת לבין הערבים דכתיב גביה היינו משינטו הצללים והדר ילפינן בין הערבים דתמיד מבין הערבים דפסח:
ויהא כשר מו' שעות ולמעלן. מכיון דילפית לה דזמנו משינטו צללי ערב א''כ יהא נשחט באותו הזמן:
בין הערבים כיצד חלוק וכו'. כלומר מדשני הכתוב ולא אמר בערב ילפינן דכך אמרה התורה חלוק אלו השעות שהן משינטו הצללים עד הערב ותן לו ב' שעות לפניו וכו' ושעה אחת לעיסוקו של הקרבה ונמצאת אומר שתמיד קרב בט' ומחצה וא''כ נשחט הוא בח' ומחצה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שְׁבַק רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רֵישָׁא וְאָמַר סוֹפָה. דִּלֹ כֵן [כְּהָדָא דְתַנֵּי]. חֲנַנְיָה בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין הָעַרַבָּיִם. בֵּין עֲרָבִיִם. בֵּין עַרְבּוֹ שֶׁלאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבֵין עַרְנּוֹ שֶׁלחֲמִשָּׁה עָשָׂר. יָכוֹל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בִּכְלָל. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם. [כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר יוֹם יָצָא לָיְלָה.] אִי יוֹם. יָכוֹל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר בָּעֶרֶב. אִי בָעֶרֶב יָכוֹל מִשֶׁתֶּחְשָׁךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם. הָא כֵיצַד. חֲלוֹק בֵּין הָֽעַרְבָּיִם וְתֵן שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְפָנָיו וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְאַחֲרָיו וְשָׁעָה אַחַת לְאִיסּוּקוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַתָּמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה.
Traduction
Selon R. Yossé, R. Josué b. Levi a laissé le commencement de l’enseignement et a proclamé seulement la fin; car, en réalité, il n’en est pas ainsi, mais c’est conforme à ce qu’a enseigné Hanania b. Juda: On aurait pu croire, dit-il, que l’expression ''entre les 2 soirs'' comprend l’espace de temps entre le soir du 14 Nissan et celui du 15, y compris la nuit; c’est pourquoi il est dit (Ex 12, 6): jour, terme servant à exclure la nuit (159)B., Zevahim 11b.. Mais, pour que l’on ne suppose pas que toute la journée est propice au sacrifice et que l’on peut l’égorger dès la 2e heure, il est dit (Dt 16, 6): au soir, et de ce dernier terme il ne faut pas conclure que l’on entend par là la nuit bien close, puisqu’il est dit (ibid.): entre les 2 soirs. Il en résulte donc qu’il faut diviser cet espace de temps (de 6 h.) en 2 parts ayant chacune 2 h. 1/2, plus une heure au milieu nécessaire à la présentation complète de ce sacrifice. -N’en résulte-t-il pas que l’agneau pascal doit être offert, comme le sacrifice quotidien, juste après la 9e h. 1/2?
Pnei Moshe non traduit
שבק ריב''ל רישא ואמר סופה. כלו' דריב''ל דריש בין הערבים דכתיב בתמיד חלוק וכו' וזהו כסיפא דברייתא דלקמיה ושביק רישא דברייתא דבין הערבים דכתיב גבי פסח הוא דדריש לה הכי ומיניה ילפינן נמי לתמיד:
דלא כן כהדא דתני וכו'. כלומר דבברייתא לא כן שנינו כדריב''ל אלא כהדא דתני חנניה:
שומע אני בין הערבים דקרא היינו בין ערבו של י''ד וכו' ויכול היום עם הלילה שביניהן בכלל. ואע''ג דאין הלילה כשר לשחיטת קדשים הייתי אומר דגזירת הכתוב גבי קרבן פסח שאף הלילה כשר לשחיטתו:
ת''ל יום. רישיה דקרא כתיב והיה לכם למשמרת עד י''ד יום לחדש הזה ושחטו אותו לימד שאינו כשר אלא בייום ויצא לילה:
אי יום יכול בב' שעות ביום. כלו' בבקר לאחר שנעשה יום על כל:
ת''ל בערב. שם תזבח את הפסח בערב:
הא כיצד חלוק וכו'. וא''כ עיקר הלימוד לא נפקא לן אלא מפסח דכתיב גביה בין הערבים ובערב אלא דתמיד גמרי' בין הערבים בין הערבים מפסח והכי הוה ליה לריב''ל למידרש ולא הו''ל למשבק רישא דהבריית' ולמנקט הסיפא לחודה. ולקמן פריך דא''כ מנא לן דתמיד הוא קודם או יקרבו שניהן כאחת ומשני לה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דָתֵימַר לְמִצְוָה. אֲבָל לָעִיכּוּב הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל. לְאַחַר חַצּוֹת כָּשֵׁר מִיַּד. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וְיֵימַר אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן. הָכָא כָתוּב בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃ אִית לָךְ מֵימַר תַּמָּן בֵּין הַבְּקָרִים.
Traduction
⁠—Non, répondit R. Yossé, c’est pour dire qu’en principe le devoir devra être rempli à cette heure-là; mais ce n’est pas défendu à toute autre heure de l’après-midi, l’offrande est nulle; mais à partir de midi, elle est valable. -Si l’égorgement du sacrifice pascal a précédé le sacrifice quotidien de soir, il est aussi valable. Pourquoi n’en est-il pas de même le matin? -C’est qu’il est dit au sujet de la Pâques: ''entre les 2 soirs'', non ''entre les matins''.
Pnei Moshe non traduit
הדא דתימר למצוה. הא דתנינן הכא שהתמיד קודם להפסח למצוה לכתחלה:
אבל לעיכוב. שמעינן מן הדא היא דתנינן לקמן בפרקין שחטו וכו' שאינו מעכב ואם שחטו קודם לתמיד כשר. ומשום דמקשי עלה כדלקמיה קאמר לה ר' יוסה הכא אע''ג דמשנה ערוכה היא:
ויימר אף בשחרית כן. א''כ הוא דלא נאמר אלא למצוה נימא נמי דאם שחטו לפסח בשחרית י''ד כשר:
ומשני הכא דדרשינן חלוק וכו' דכתיב בין הערבים. וכי אית לך מימר תמן בשחרית בין הבקרים. בתמי' דאי אמרת אף בשחרי' כשר נמצאת דלא מקיימת הכתוב כלל ואפי' למצוה:
רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. תְּפִילּוֹת מֵאָבוֹת לָֽמְדוּ. גָּרַשׂ עַד אַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹרִידוּ אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ אֶלָּא מִינוּ אוֹתוֹ אַב בֵּית דִּין.
Traduction
En effet, R. Jossé dit ''entre les 2 soirs'', nous a appris l’ordre des 3 prières du jour d’après la conduite de nos ancêtres (Abraham, Isaac et Jacob), non d’après les sacrifices (dont l’heure est plus circonscrite), et il suffit de rappeler que l’on nomme aussi ''père'' le chef du tribunal. D’après qui la Mishna dit-elle: l’on nomme aussi ''père'' le chef du tribunal.
Pnei Moshe non traduit
ר' יהושע ב''ל אמר תפלות מאבות למדו. לעיל בברכות ריש פ' תפלת השחר פליגי ריב''ל ס''ל מאבות למדו ורבנן אמרי תפלות מתמידין גמרו. ומשום דקשיא ליה למאי דדרשינן הכא חלוק בין הערבים א''כ לא אתיא כמ''ד תפלות מתמידין גמרו דהא תנינן תפלת השחר עד חצות ותפלת המנחה עד הערב והרי זה אינו זמן של התמיד להכי קאמר ריב''ל דדריש ליה לעיל לבין הערבים חלקהו לשיטתי' הוא דאזיל דאמר זמן התפלות לא למדו אלא מאבות:
א''ב בי''ת רי''ן סימן הוא למאי דקאמר התם אברהם תקן תפלת שחרית דכתיב וישכם אברהם בבקר וכו' ולמדו לאברהם תפלת בקר וזהו א''ב. ובנו יצחק תיקן תפלת מנחה ולמדו מדכתיב ביה לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה וכו' וזהו בי''ת. בנו יצחק תיקן. כלומר מאי דכתיב גביה לפנות ערב וזהו תפלת מנחה:
רי''ן סימן ליעקב שתיקן תפלת ערבית ולמדו מדכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה כדכתיב גבי רינה ותפלה אל תפגע בי. ונקיט הש''ס כאן בקצרה דרך רמז וסימן. א''נ אב בית דין גרסינן כמ''ש בספרים וכלומר וסימנך שלראש בית הוועד קורין אב בית דין ומפני שהוא אב שהכל לומדין ממנו כך אנחנו לומדין התפלות מאבות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source